אמהות בנות

 למה זה כל-כך מסובך?

קשר בין אימהות ובנות נחשב לאחד הקשרים הטעונים והמורכבים ביותר. עד גיל ההתבגרות הקשר מתבסס על הזדהות וקרבה פיזית. אימהות ובנות מספרות שהן חשות לפעמים כאילו הן גוף אחד. בגיל ההתבגרות הדברים מתחילים להשתנות כשלפתע מצופה מהבנות להתרחק מאתנו האימהות.

 

הקשר הקרוב נתפס לפתע  כ'מפריע' להתפתחותן העצמאית והאוטונומית. החברה מצפה מהבנות להתרחק מאתנו האימהות וכך אנחנו מוצאות את עצמינו מחוץ למעגל החיוני. אם עד כה הגדרת הקשר הייתה מתוך הזדהות ,כעת, עם בוא גיל ההתבגרות, קשר זה 'נחשב' לקשר תלותי ומחליש. בלית ברירה ומתוך חוסר בחירה, אנחנו מקבלות את הדין ומבינות שתפקידנו הסתיים, וכי לטובת בתנו עלינו להרחיקה ו'לדחוף' אותה החוצה אל העולם הגדול, כפי שנדרש מהבנים.

 

ציפיות חברתיות אלה אינן תואמות את אופן ההתקשרות המיוחד כל כך של אמהות-בנות. וההרחקה הכפויה מעמידה בפנינו ובפני בנותינו אתגר בלתי אפשרי שמייצר מתח, כאב, כעס, פחד ותסכול הדדי. והרי ​​אנחנו הנשים יודעות לספר עד כמה דווקא בגיל ההתבגרות היינו זקוקות יותר מכל להגנה של אימא.  לשתף אותה בפחדים ובהתלבטויות, להתייעץ אתה וללמוד את סודות הגוף המשתנה, את התחנות השונות במסע ההתפתחות המפותל; מילדות, לנערות, לנשיות, לחוש אהובות ובטוחות בתקופה של שינויים כה רבים. 

 

אם נלמד לשפר ולקרב בקשר הכל-כך עדין הזה, אם נלמד ליצר קרבה אותנטית קשובה שבה לנו האימהות יהיה תפקיד משמעותי בהתפתחותן הפיזית והנפשית של בנותינו, נוכל לבסס מחדש קשר מיטיב, אוהב ומאפשר עבור שתינו מרחב בטוח להתפתחות וצמיחה.