מחקרים מראים כי שחיקה בקרב מטפלות נשים (caregivers) נפוצה מאוד. אחת הסיבות העיקריות לשחיקה מקורה בפרשנות תפקיד המטפלת המבוססת על כללי המגדר עליהם גדלנו כילדות, נערות ונשים. קל להיזכר איך האמהות והסבתות שלנו דאגו לכולם ושכחו את עצמן, תמכו ומצאו פתרונות לצרותיהם של אחרים כשהו נשכחות במכאוביהן שלהן. 

 

כנשים, כללי המגדר לימדו אותנו שצרכי האחרים חשובים יותר מאלו שלנו וכי הדאגה לעצמנו היא אנוכית ולא מתחשבת. כשאנחנו מקבלות את תואר "המטפלת" הנכסף, תפקיד מגדרי זה מאותגר פי כמה. כעת באופן רשמי ומתוקף תפקידנו, מצופה מאיתנו להיות קשובות לצרכי האחרים, לגלות אמפטיה למכלול הקשיים והכאבים של האחרת. רבות מאיתנו מתבלבלות בנקודה זו והופכות למטפלות 'טובות מדי' כשאנחנו מעניקות ומכילות עוד ועוד ושוכחות או לא רואות לנכון לדאוג לעצמנו כחלק מתהליך הטיפול. תופעה זו מעלה את הסיכון לשחיקה, תשישות החמלה וירידה ביכולת המקצועית.