העבודה היומיומית עם טראומה נוגעת באחרים – אך גם בנו. לעיתים השחיקה מתפתחת בשקט: עייפות שאינה נעלמת, קוצר רוח, תחושת ריק או אשמה על כך שאין לנו עוד “מספיק” לתת. בסדנה נפגוש יחד את המושגים שחיקה, תשישות החמלה וטראומטיזציה משנית, לא רק כהגדרות מקצועיות אלא כתופעות חיות בגוף, בקשר ובשגרת העבודה.

נשלב ידע פסיכו־חינוכי בהיר המתקף את מורכבות התפקיד ומנרמל את המחיר הרגשי, עם מרחב חווייתי המבוסס על שפת הטיפול באמנות. ייחודה של הסדנה בכך שאינה מסתפקת בהרצאה תיאורטית: דרך חומר, דימוי ויצירה נוכל לתת צורה לעומס, לזהות היכן הוא נרשם בגוף, ולבנות דימויי משאב, גבול והחזקה עצמית. העבודה האמנותית משמשת ככלי רגולטיבי – מאפשרת ויסות, יצירת מרחק בטוח מחומרים קשים, והשבת תחושת שליטה ומסוגלות מקצועית.

הסדנה מתקיימת כמפגש עומק בן ארבע שעות הבנוי כתהליך מדורג וקשוב. נפתח בהתכנסות ומיפוי עדין